טניס: ספורט החיים

מיכל יערון- לעוף

 

איך אנו יכולים להקנות לילדינו ערכים וכלים להתנהלות בחיים, כדי לאפשר להם בסופו של תהליך להיות אנשים מאושרים? להלן  10 יתרונות מרכזיים שעיסוק בספורט מספק לחיים טובים ולחברה אזרחית טובה יותר:

 

כשנער עומד מול הסל ומתלבט אם לזרוק או לא לסל, הוא עומד בצומת של קבלת החלטה בתנאי אי ודאות ויש סיכון מבחינתו לקבלת החלטה לא נכונה. כשנערה מזנקת במשחק כדורעף לכדור כדי להציל נקודה, חברותיה לקבוצה יגיבו אליה בהתאם לרמת ההשקעה וההקרבה שלה ומעמדה החברתי יושפע מכך. שחיינית אולימפית המתכננת את עתידה שנים רבות קדימה, מקבלת החלטה רבת משמעות שתכוון את התנהלותה בשנים הקרובות ברמת האירועים ותשפיע על חיי היומיום שלה. כל אלו ודוגמאות רבות אחרות מחדדים את הרעיון העומד בבסיס התפיסה הפשוטה אך העמוקה שספורט זה החיים!!!

העיסוק בספורט על כל סוגיו יכול להשיג מטרה חינוכית חשובה מאוד – להפוך את בני הנוער לבני אדם ולאזרחים טובים יותר. להלן היתרונות של העיסוק בספורט:

 

ריכוז והתמדה – חשבתם פעם על רמת הריכוז וההתמדה הנדרשת משחקן טניס? על הצורך שלו לקבל המון החלטות ביחידות זמן זעירות ולהתמודד פעם אחר פעם עם העובדה שעשה טעות, להרים את הראש ולהמשיך לחבוט לעבר הנקודה הבאה. איפה החיים מזמנים לנו כזה "בית־ספר" במסגרת עיסוק בדבר אהוב? והאם המורה להיסטוריה תוכל להתלונן על כך שאין לילד יכולת להשקיע ולהתמיד?

 

היכולת לקבל סמכות – כל חיינו אנו נפגשים עם דמויות סמכות וצריכים להסתדר איתן – בבית־הספר, בצבא, באוניברסיטה, במקום העבודה, ואפילו ביומיום בבית עם ההורים. למאמנים בספורט יש תפקיד מרכזי בפיתוח היכולת להתמקם מול דמות סמכות תוך שאתה מפיק מעצמך את המקסימום שלך. פעמים רבות שמעתי מההורים כי הילד שלהם מקשיב למאמן יותר מאשר להם. אין ספק שיש כאן מערכת יחסים מורכבת שדורשת משני הצדדים השקעה עמוקה ומשמעותית בקשר. זוהי הזדמנות ללמידה אמיתית של מחויבות, של תלות ושל אמון באיש סמכות וכמובן, אם הדבר נעשה נכון, יש כאן למידה של כלי חינוכי ממדרגה ראשונה.

 

דחיית סיפוק – כל בעל חיים נדרש ליכולת תכנון ולדחיית סיפוקים. אם הברדלס לא יחכה לרגע הנכון לזנק על האיילה עליה "בנה" לארוחת הערב ויעשה זאת מתוך הדחף המיידי, הוא יאלץ לחזור לביתו רעב. אצלנו כבני אדם, חוויית הכישלון תהיה מלווה גם במעמסה רגשית, בעיקר כי לא מדובר על צורך ראשוני, כמו אוכל אלא על צרכים גבוהים יותר כמו הצלחה ומימוש. ככל שבעל חיים נמצא גבוה יותר בהיררכיה האינטליגנטית של האבולוציה, כך המרכיבים הרגשיים שלו יותר מפותחים. החיים הספורטיביים בשל היותם כל כך אינטנסיביים וכל כך מדידים מציבים לספורטאי משוכה גבוהה – כמות ההשקעה שצריך להשקיע ספורטאי בקריירה שלו עד שהוא יכול להתחיל לקטוף את הפירות היא אדירה ומסתתר בתוך התהליך גם תכנון לטווח ארוך וניתן מקום של כבוד גם להתמודדות עם משברים. פיתוח הכישורים הרגשיים הללו חיוני בכל תחום הישגי אחר בחיים.

 

פיתוח אינטליגנציות שונות – להבדיל מהגישה שרואה באינטליגנציה אוסף של יכולות מתמטיות לוגיות ומילוליות, פרסם ב־1983 הפסיכולוג האמריקני, הווארד גרדנר, את מחקרו בדבר האינטליגנציות המרובות. לטענתו, האינטליגנציה האנושית מכילה כשרים שונים המסוגלים לפתור בעיות שהאדם נתקל בהן במהלך חייו. הבעיות יכולות להיות משוואה מתמטית, ניתוח פואמה, הצטיינות במשחק כדורסל, בחירה של צוות עובדים או נגינה בפסנתר. החידוש של גרדנר הוא כי קיימות עוד 6 אינטליגנציות: מרחבית, מוזיקלית, גופנית, בינאישית, תוך-אישית וסביבתית.
בעיסוק בספורט אנו רואים שימוש במספר יכולות מנטאליות. לדוגמה, במשחק כדורסל יש צורך לדעת למסור את הכדור לשחקן הנכון ולהיות במקום הנכון כדי לזרוק לסל (אינטליגנציה מרחבית); לא יהיה מי שיתנגד לאמירה שלשחקן הכדורגל ליונל מסי (מספר 10 הידוע) יש אינטליגנציה גופנית יוצאת דופן ושליטתו בכדור היא ההוכחה לכך. ג'ודוקאים צריכים להיות בעלי מודעות עצמית ויכולת לרפלקציה עצמית ולהסקת מסקנות לגבי ההתנהגויות הרצויות במצבים שונים במהלך קרב (אינטליגנציה תוך-אישית).

 

 

 הגינות וכיבוד הזולת – הצורך לנהוג בכבוד בעולם הספורט הוא דבר הכרחי לקיום המסגרת הספורטיבית. ספורטאים צריכים לכבד את שותפיהם, את הצוות המקצועי, את המתחרים ואת הקהל. יש לציין כי התנהגות תוקפנית בספורט היא לגאלית במקרים רבים, כמו עבירות בכדורסל ואפילו משמשת כמרכיב מרכזי בספורט (ג'ודו ואגרוף לדוגמה), אולם גם אז היא צריכה להיעשות במסגרת החוק וכללי המשחק.

 

חינוך לדמוקרטיה – גם הספורט וגם הדמוקרטיה נשענים על חופש, על שוויון, על אחריות אישית ועל כבוד לזולת. בכל אחד מהעיסוקים הספורטיביים אין חשיבות למוצא האתני, למגדר או למעמד הסוציו־אקונומי – כולם יכולים להשתתף, ליהנות ואפילו לנצח. הכדור או המגרש לא שופטים על פי מגדר וכולם שווים בו. יתרה מכך, אנו רואים כי מפגשים בינלאומיים שונים יכולים להתבצע בצורה הוגנת ושוויונית גם כשהרקע המדיני הוא קשה. במשחקי המונדיאל ב־1998 נפגשו נבחרות ארצות הברית ואיראן (איראן ניצחה 2-1), המשחק התנהל בצורה מופתית ונרשם בו מספר עבירות מועט ביותר. השחקנים שיחקו בצורה הוגנת ונמנעו מעימותים על אף המתח המדיני ששרר בין שתי המדינות בזירה הבינלאומית. כמו כן, אנו רואים כי בליגת הכדורסל האמריקנית המקצוענית (NBA) רוב השחקנים הם בעלי צבע עור שחור. דוגמה נוספת לכך היא הטניסאית האמריקנית, אחת הגדולות בהיסטוריה, מרטינה נברטילובה, שהיא לסבית מוצהרת. בכל המקרים הללו מדובר בספורטאים השייכים לקבוצות חברתיות מקופחות במדינות שלהם שיוקרתם החברתית ועושרם הרב הגיעו אליהם בזכות האפשרות שלהם להצטיין בספורט.

 

הזדהות ועיבוד רגשי – חשבתם פעם על התנהגותו של קהל במשחק הכדורגל? על כמות הצופים היושבים לראות משחקי ספורט בטלוויזיה? מחירה של דקת פרסומת בגמר הפוטבול האמריקאי היא מהגבוהות שיש… תחרויות הספורט מעוררות הזדהות עם המתחרים בקרב המשתתפים וגם בקרב הצופים, ובכל הרמות – נבחרות של מדינות, ערים או בתי־ספר, וגם בענפים אישיים. החוויה של מתח, התרגשות ושמחת המנצחים או לחילופין תוגת המפסידים, מהווה כלי רגשי ממעלה ראשונה בעיבוד העולם הפנימי. יכולת ההזדהות עם הכוכבים הפרטיים שלנו והיכולת להתקרב לרגשותינו הפנימיים בזמן שאנו צופים בגיבור שלנו מצליח או לא, הם כלי פסיכולוגי חשוב כי  לא כל דבר בחיים צריך לעשות כדי לחוות אותו – לעתים צפייה בדמות האהודה היא כלי מספיק. בשנת 1996 שכחו אלפי תושבי בית שאן מכל טרדות היומיום שלהם כאשר קבוצת הכדורגל העירונית עשתה את המסע המופלא שלה להישארות בליגה הלאומית (על כך בסרטם של דורון צברי ורינו צרור "בית שאן: סרט מלחמה"); דבר דומה קורה גם בכל בית־ספר שיש לו נבחרת המתמודדת בתחרות וזוכה להצלחה.

 

משמעת ומשמעת עצמית – העיסוק בספורט מקצועני מחייב אימון של כמה שעות מדי יום ואורח חיים ספורטיבי של תזונה מאוזנת ובריאה ושינה סדירה. אך גם עיסוק בספורט בצורה חובבנית מחייב משמעת עצמית ברמה מסוימת, כגון המחויבות לצאת לריצה באופן קבוע כדי לשמור על כושר ולהמנע מפציעה, להגיע למשחק טניס שקבעת עם חבר או שיעור אירובי בשעות קבועות מראש או אפילו לבוא למגרש הכדורגל השכונתי פעם בשבוע למשחק עם החבר'ה. מעבר לכך, כאמור, כל עיסוק בספורט טומן בחובו משמעת פנימית של שמירה על כללי המשחק.

 

שיפור החשיבה וקבלת ההחלטות – בספרו של רוני לידור, "חשיבה וקבלת החלטות בספורט" (1999) מתוארים תהליכי החשיבה שבהם מתמחים הספורטאים המקצוענים, וביניהם: עיבוד המידע בסביבות קבועות ומשתנות, מיקוד הקשב ופיצולו, זיכרון, תגובת הספורטאי למתרחש ושימוש במשובים. החשיבה המהירה בספורט חשובה לא פחות מפעולה גופנית מהירה המבוצעת בידי ספורטאי, זה נכון אצל הספורטאי המקצוען וגם אצל הספורטאי החובב, שיכול לשפר יכולות אלו במשחק עם חבריו. כדי לפתור את הבעיות שמזמֵן העולם המודרני נדרשות מיומנויות של חשיבה וקבלת החלטות בסביבות קבועות ומשתנות – הספורט יכול לשפר יכולות אלו.

 

פורקן תוקפנות בצורה מבוקרת– הספורט מאפשר למי שעוסק בו, לשחרר אנרגיה גופנית ונפשית ולפרוק מתח ותוקפנות בצורה מעודנת ובאופן לגיטימי. הביטוי של רגשות איבה וכעס מתאפשר במסגרת חוקים מרסנים ומתוך ציות לשופט בתחילה והופך להיות חלק ממשמעת עצמית פנימית.
מחקרים רבים מצאו כי כשאנו מתוסכלים או נמצאים במצב רוח רע, אנו נוטים להרגיש טוב יותר אחרי פעילות גופנית.

 

 

 

לכן, לא רק ענפי ספורט של אמנויות לחימה (אגרוף, היאבקות, ג'ודו ועוד) יכולים להועיל בפורקן כעסים ולחצים (שיכולים להוביל להתנהגות תוקפנית בחברה) אלא גם יציאה לריצה בטבע, אימון בחדר כושר או משחק כדורגל עם חברים. הספורט האתגרי הוא אפיק אלטרנטיבי נוסף שאליו יכולה להיות מתועלת האנרגיה התוקפנית שנובעת מהרצון לנטילת סיכונים. רכיבה מהירה במדרון על אופניים, גלישה ממצוקים ועד צניחה חופשית – אלו ענפי ספורט שבהם מעבר למאמץ הרב שהם דורשים, יש גם התעסקות ממשית עם נושא הפחד והצורך בשליטה.

לסיום,

מעבר לתרומה שיש לספורט לבריאות האדם, הוא גם יכול להועיל לבריאות החברה על ידי חינוך פרטיה למשחק הוגן, לכבוד לזולת ולשוויון.

החינוך לספורט הוא דרך לא שגרתית להקניית כלים חינוכיים וחברתיים מדרגה ראשונה ומאפשר לאנשים שונים להתבטא ולהצטיין. הביטחון העצמי והתפיסה העצמית החיובית מתחזקים כשילדים ובני נוער מסוגלים לבטא את עצמם בכלים בהם הם טובים ומצליחים.

 

camps

השארת תגובה